קרמבו ריבת חלב בניחוח של ילדות

היום אני רוצה ללמד אתכם איך להכין את המאכל הכי ארגנטינאי שיש – דולסה דה לצ’ה. ריבת חלב, שממנו נייצר את אחד הממתקים הכי מופלאים בעיני – קרמבו ריבת חלב.

אני ממש גדלתי על ריבת חלב ואצלנו לא קנו אף פעם מוצר מוכן. בקיבוץ בו נולדתי היתה אמא הולכת למקרר הגדול, בו אוחסנו כדי החלב הגדולים, שהגיעו הישר מהרפת. בחלקם העליון של הכדים הצטבר אוצר יקר – חלב עתיר שומן ועשיר במיוחד במרקמו.

את החלב הזה היו אבא ואמא שמים בסיר גדול וכבד יחד עם גולות זכוכית וסוכר ומבשלים אותו במשך מספר שעות, עד שכל הבית היה מתמלא בריח המופלא.

אמא עליה השלום היתה מומחית גדולה, ריבת החלב שלה יצאה תמיד מושלמת, כשהדבר החשוב ביותר זה לדעת מתי להוציא את הריבה מהאש. אם מוציאים אותה מוקדם מידי היא נהיית נוזלית ואי אפשר לעשות איתה כלום חוץ מלאכול בכפיות (שאנו הילדות התנדבנו בשמחה לעשות…)

אם מוציאים אותה מאוחר מידי – היא מתמלאת בגושים קטנים והריבה היתה הופכת להיות ממש בלתי אכילה – פשוט לפח. אך אמא ידעה בחוש מהו הרגע הנכון וכמעט שלא קרו לה תקלות. הסוד הוא – לשים את ריבת החלב החמה על כף ולהעביר בעזרת האצבע שביל עליה, אם הריבה משני הצדדים סמיכה ויוצרת שביל מאד ברור – היא מוכנה. אם השביל נסגר אפילו חלקית צריך להמשיך לבשל.

אמנם את ריבת החלב רבים מכירים, אך את המתכון המופלא הבא רק מעטים זכו לטעום.

עוגיה עגולה ורכה של אלפאחורס שהבצק שלה מורכב משילוב של חמאה, קמח וקורנפלור. זילוף נדיב מכל הלב של ריבת חלב וציפוי שוקולד מריר, על מנת לשבור את המתיקות של שני הרכיבים הנוספים. אחרי ביס אחד – לא תרצו יותר לאכול שום קרמבו אחר.